פעם היו לי טורים שהייתי כותב בהם כמעט את כל סודותיי, הייתי פשוט חושף בהן הכול בלי גבולות. בוקר אחד התעוררתי וקלטתי שאני נסחף ומאז אני משתדל לרשום ברמזים, בנוסף אני לא הכי אוהב לרשום טור קרוב לזמן שבו הוא קרה, אני מחכה חודש ואז רושם. יש לי קטע בחיים,ו את זה ממש לא אכפת לי לחשוף, שאני מתעורר מוקדם בבוקר (וכל מי שמכיר אותי יודע שהיום שלי מתחיל ב12 בצהריים) קורא פרק תהלים בנוהל הקבוע שלי, נוסע לתחנת רכבת, מחפש חניה בסבבי, עולה על הרכבת הראשונה ונוסע לצפון הרחוק בלי שום יעד קבוע פשוט נוסע ונותן לזמן לטוס. אם יש משהו שהכי מרתק אותי בלנסוע ברכבת היא המהירות של הבתים, רכבים, אנשים ומה לא שחולפים דרך עייני. פעם הייתי מסתכל, היום אני מתבונן, אני בוחן כל דבר דרך החלון ולוחש לעצמי לפעמים איזה יופי איך הכל עובר כך כך מהר וכאחד שמנתח כל דבר קלטתי שמעבר להנאה שהכל עובר כזה במהירות דרך עייני יש את מוטיב הזמן והמציאות שלרגע חולפים מחיי מבלי לקבל אינטרפרטציה אמיתית למה שקורה בפועל.
הכל עובר מולי ואני נשאר ליהנות מכל מה שעובר. אומר השיר: אנשים חושבים שהזמן עובר, הזמן חושב שהאנשים עוברים ואני עף כזה עם המחשבות ולא שם לב שהרכבת דוהרת ליעד לא יעד. בתכלס אני אוהב לנסוע יותר מאשר להגיע, אני נהנה מהדרך למטרה, מהאנשים, מהכבישים ומכל מה שנקרא בדרכי. אני משתדל להתנתק טוטלית מהאייפון, שם על שקט ולא רוצה שום הפרעה מאפחד. פעם שאלו אותי ״קריספין למה ככה הבריחות האלה?״ עניתי שכדי להתגעגע לעבודה שלי אני צריך להתנתק ממנה קצת וכדי לאהוב את האנשים שמסביבי אני חייב לברוח מהם כדי להעריך אותם בחזרה או סתם פשוט לחבב אותם קצת, מותר. הנסיעות האלה מחזירות אותי לחיים וממלאות אותי קדימה ואתם מוזמנים לנסות גם. נשבע שזה עובד, אני תמיד מתרחק כדי להתקרב. נסיעה טובה.
תזכו למצוות
מאת אורי קריספין
מחשבה 1 על “״אנשים חושבים שהזמן עובר, הזמן חושב שהאנשים עוברים״”
מאז ומתמיד חבר ואדם מיוחד שיודע לחיות את החיים ולתעד את היופי שבהם