והנה מגיע הרגע שהשפעת דופקת בדלת ואומרת לי ׳קריספין, תתכונן קפצתי לביקור ואין לי מושג עד מתי אשאר׳. באסה, אצלי היא באה כשלא צריך: בתחילת השבוע דווקא לפני שבוע עמוס במיוחד. אם היא כבר באה שתגיע בסופ"ש, ככה אני יודע שאין מצב שאצא מהמיטה ולא משנה מה יהיה. רופאים אני לא כל כך אוהב, הם כמו מוסכניקים – יעשו הכול כדי שתחזור אליהם שוב. אני יותר בקטע של תרופות הסבתא: שום,דבש,גינג'ר,קוניאק, לימון ומרקים. כשגרים לבד לא חוששים מכלום, לא מהצורה שאני לבוש ושלא נדבר על איך שאני מריח. רוצה לומר, לאכול מלא שום כפי שסבתא עליה הייתה אומרת זה טוב לגרון ובריא ושום מילה על הריח שהשום מייצר. יש מצב שרופאים יתארו באופן פרטני מה המשמעות של השום ומה סגולותיו אבל אצל הסבתות בעיקר אצל הסבתות המרוקאיות זה בריא ואין צורך לשאול הרבה שאלות.
אותו כנ"ל לגבי קוניאק, לא סיפרו לי למה זה טוב אבל זה עובד. לקחת כמה צ'ייסרים לפני שינה ומומלץ בתוך התה עושה את הגרון בסדר גמור ושלא נדבר על הראש שמסודר יופי ליציאה למסיבה טובה. מכל תרופות הסבתא שציינתי אני הכי אוהב את הדבש. אם שום ולימון זה עינוי אז בא הדבש וממלא את חיי במתיקות ומכניס לי קצת פרספקטיבה אחרת לשפעת שלמרות הכל יש גם צד מתוק במחלה, יאמי כבר דפקתי שלל צנצנות ממש כמו פו הדוב. תמיד כשהייתי חולה אהבתי להיות במחיצתן של הסבתות שהיו חלק בלתי נפרד מחיי, סבתא עליה מצד האבא וסבתא מימה מצד האימא, גידלו, טיפלו וטיפחו אותי. פעם הייתי מתפלל להיות חולה ורק בגלל כמות הפינוקים שהסבתות הרעיפו עלי. היום אני מוותר על התענוג, תנו לי להיות בריא בלי שום ובלי לימון ורק עם צנצנות של דבש והרבה אם אפשר. שבוע דבש לכולם.
