בתאריך 30-3-1996 השתנו חיי מקצה לקצה. בתי הבכורה והיחידה עמית נולדה. החיים שלי מחולקים לשניים עד הולדת עמית והחלק השני אחרי תאריך הלידה שלה. נכחתי בלידה ולרגע לא משתי מהמיטה ואז הראש יצא וראיתי משהו שהוא רק שלי ושל גרושתי שתחייה. שום חצי טור בעיתון ואפילו לא עיתון שלם לא ימחישו את גודל האהבה לבתי היקרה, כל אחד אוהב את הילדים שלו בדרכים שלו ואני אוהב את מיתוש בדרכי שלי. בגיל 9 חזרה בתי היקרה בתשובה בלי שום התראה מוקדמת שכן בבית ניהלנו חיים די חילונים הייתי אומר, היא למדה באולפנה עשתה שירות לאומי ונכון לימים אלו היא סטודנטית לכלכלה ומנהל עסקים שנה ב' באוניברסיטת אריאל.
מיתוש שלי לא הכי אוהבת שאני מזכיר אותה בטורים שלי אז אני מרשה לעצמי לכתוב עליה פה ושם. אומרים שקשה להיות אב לבת, מצד אחד קשה לחיות בפחד שבתך תמצא לעצמה איזה בן ותתאהב בו, ומצד שני לדאוג אם היא לא תמצא. כזה אני, קנאי לבתי אבל עם הזמן זה יעבור. אני כל הזמן אומר שברגע שבתי היקרה תעמוד מתחת לחופה ותתחתן אני אלך לי לדרכי בלי שום דאגה. במקרא כתוב שהאישה הראשונה היא משמיים והאישה השנייה היא על פי מעשיו של האדם. את הנישואין הראשונים הצעתי לגרושתי שתחיה אחרי שעתיים של הכרות בלבד ברחובות ניו יורק ומהם נולדה לי מיתוש שלי. תעשו לי טובה רק אל תגידו למיתוש שכתבתי עליה טור.
תזכו למצוות, מאת אורי קריספין
