יש לי קטע במשפחה שלכל עיר שאני מגיע תמיד קופץ איזה דוד או דודה, תופסים לי הלחיים, כן אפילו בגילי ואומרים בקול רם "כפרה עליך אני גידלתי אותך״. לכל דוד יש את הסיפור שלו, זה אומר ״החלפתי לך חיתולים (אז לא היו טיטולים) כשהיית תינוק״. השני אומר ״הברחתי נחש צפע שכמעט הכיש אותך״השלישי ככה וכן הלאה, כל דוד והסיפור שלו. לפעמים אני שואל את עצמי איפה ההורים שלי בכל התמונה ומי בתכלס גידל אותי, הם או הדודים. אצלי היה נוהל קבוע וחשוב בחיים לבקר מיד את הדודים והדודות ולשמור איתם על קשר, זו הייתה לפחות התמורה שלי לדודים שגידלו אותי. לא השקעתי כל כך הרבה בחברים, תמיד האמנתי שהם באים והולכים, יש אנשים שמביאים אושר לאן שהם הולכים ויש אנשים המביאים אותו שהם הולכים ועם זה אני חי בסדר. אצלי משפחה זו מעלה ראשונה ולכל דוד יש לי חיבור מיוחד.
לא מזמן הלכה לעולמה דודה שלי רחל ז"ל, אצלנו במשפחה לכולם קוראים דודים ודוד. אין שמות פרטים למשפחה, חובה לפני כל שם להוסיף דוד או דודה. דודה רחל היא המבוגרת בדודות שהלכה לעולמה, דודה רחל בחיים לא קראה לי בשמי אצלה זה תמיד היה כפרה שימדורה וכו'. החיבור בינינו היה מדהים בכל ביקור בבית אבא אני קופץ אצלה לביקור. לפני מספר שבועות היא שמעה שהגעתי ובגיל 85 לקחה את ההליכון ובאה לבקר אותי ממרחק של חצי קילומטר. בביקור האחרון בבית החולים היא פקחה את העיניים בכבדות ובכוחות שנשארו היא מלמלה "כפרה עליך תחזור בתשובה ותתחתן״. בינתיים התחתני ולחזור בתשובה, אני בהשתדלות. בשישי האחרון היא נקברה במגדל העמק ולקחה עימה את אחד הפרקים והזיכרונות הכי חשובים בחיי. לדודה רחל היה משפט מפתח בכל זמן שהיא ראתה אותי "כפרה עליך היופי נגמר בחיים בסוף כולם מזדקנים ומתים" .יהי זכרה ברוך
תזכו למצוות
מאת אורי קריספין
