יש לי הרגשה שהטורים הבאים בקריספי יעסקו כולם בכתיבה שלי כי בתכלס, זה אחד הדברים שהכי מפתיעים אותי בחיי. השבוע עשיתי קצת ניקיון בדירה, אתם יודעים חגים והבית צריך להתנקות, לא שהוא לא נקי בשאר הימים אבל בחגים משקיעים יותר כי באים אורחים. הגעתי לרגע שאני צריך פשוט לזרוק דברים כי מטבעי אני טיפוס מאוד נוסטלגי ומחובר לכל דבר בבית, אם זה טישרטים שאני לא לובש שנים, תחתונים, מגבות ועוד. לקח לי זמן להתנתק ולזרוק כי כל דבר בשבילי הוא חתיכת נוסטלגיה אבל בשנים האחרונות אמרתי לעצמי "זהו קריספין, תזרוק" אז זרקתי ולומר לכם את האמת, היו חפצים שלמרות הקושי שלי להיפרד מהם עשו לי טוב על הנשמה, סוג של מועקה שהשתחררה. אני טיפוס שמושפע מסרטים או נכון יותר לומר מציטוטים מתוך סרטים, רוברט דה נירו אמר פעם בסרט HEAT "תמיד תחיה במקום שבו תוכל לארוז, לקום וללכת תוך 30 דקות" וזה בדיוק המצב שאני נמצא בו כרגע. אחרי שזרקתי את כל המשקעים ואת כל מה שמזכיר לי מי ומה, אני מוכן לקום לארוז בלי שום סנטימנטים לכלום.
דבר אחד השארתי והוא שמור בכספת שלי, כספת עלק. יש לי תחתון שחור בלוי ומחורר מלפני שני עשורים וקצת, אני קורא לו תחתון המזל שלי ולכל פגישה חשובה, פרויקט או אפילו סתם דייט אני לובש אותו. ברוב המקרים זה עבד אבל אני שומר לו אמונים יותר מכל בוקסר אחר במגירה שלי ואפשר לומר שזה תחתון עם תפוקה, זה בעצם השריד היחיד מנוסטלגיה מפוארת כמו שלי. בכנות, אני מבלה את רוב הזמן שלי במחשבה על אירועי העבר, אין לי שום אירוע בהיסטוריה שלי ששווה דירוג וכל מה שעשיתי השתדלתי לעשות בצורה הכי טובה אבל מה שאני מבטיח לעצמי ונרגש יותר הוא מה שהעתיד שלי טומן בחובו ועם חתיכת נוסטלגיה שכזו אני די מאמין שהעתיד יראה גם טוב. אפרופו ציטוטים, אני לא פריק של ספרים, צריך לשים לי אזיקים כדי שאקרא ספר אבל אני כן לוקח מהם משפטים ולסיום אקנח באחד מהם "הרי לך הדרך בה תדע אם משימתך עלי אדמות הושלמה: אם חי אתה סימן שלא." (ריצ'רד באך מתוך הספר תעתועים).
