התנתקות טוטאלית

עברו כמעט שנתיים מהפציעה הארורה שלי בשביל ישראל טיול שהחל בהתלהבות והתרגשות ונגמר עם שבעה שברים ברגל ימין וצליעה שאני סוחב אותה עד היום. כל כך רציתי את המסע הזה ותכננתי אותו יותר מטקס הבר מצווה שלי ,עם תרמיל חדש, נעליים חדשות מקלות הליכה ועם מוטיבציה לכבוש את האברסט יצאתי בוקר אחד והצטרפתי לאחיין שלי וחבר שהיו באמצע המסע שניהם אגב לוחמים משוחררים טריים מצה"ל עם כושר גופני אללה יסטור. כל הסובבים שלי היו נגד הרעיון שכן אני כבר לא ילד ומה לי לדברים האלה ועוד כמה תגובות שרק דרבנו אותי ללכת על זה. את השירות הצבאי שלי עברתי בחטיבת גולני, זה היה מזמן ושם למדתי שאם הראש רוצה אז הרגליים ילכו בעקבות הראש.

פגשתי את החברים במדרשת שדה בוקר חיבוק פה חיבוק שם וממשיכים ללכת בלי שום דיבור מיותר. ההליכה במדבר היא חוויה עוצמתית וכיפית זה רק אני ורחש הנשימות שלי בלי אייפון ובלי אוזניות, התנתקות טוטלית. עם משקל של 25 קילו על הגב והליכה בשבילים צפופים ריכוז ברמה גבוהה מתבקש וזה בדיוק מה היה חסר לי ברגע האמת. טיפסנו על רכס כרבולת במדבר יהודה ואז לפתע החלקתי וצללתי מגובה 11 מטר עם כל הציוד לתהום. 12 שעות לקח ל20 לוחמים מיחידת החילוץ של הר הנגב להוציא אותי מהתהום בעזרת חבלים ואלונקות. הגעתי לסורוקה אושפזתי שם ועברתי תהליך שיקום ארוך. לסיום אין בי שום צער או חרטה מההחלטה שלי לצאת למסע והייתי עושה את זה שוב בשמחה. אחד הדברים החשובים שלמדתי מהפציעה היא לשבת ולהתמודד עם בעיות וצרות. פעם הייתי בורח לכולם ולא פותר כלום, היום זה אחרת, אני כאן.

תזכו למצוות

מאת אורי קריספין