זהו החלטתי, אני חוזר לכושר, אי אפשר ככה כל היום רק לבלוס שוקולדים וכל הבא ליד. אצלנו במשפחה יש יתרון אחד ענק- אנחנו לא משמינים ואין מושג כזה כרס במשפחתנו הרזה. הבעיה בתכלס לא בגזרה אלא בכושר, השבוע לקחתי מעדר והתחלתי לבנות לי גדר מסביב לגינה המקסימה שלי. יש לי מלא חתולים מסביב ובמקום לעשות להם משהו לא תקין החלטתי שאני מקים גדר מבמבוק ושהחתולים ילכו לעשות צרכים בגינות אחרות. בקיצקוצ לקחתי המעדר, חפרתי באדמה ערוגות ומין תעלה שהגדר ישב טוב ואז לפתע התחלתי להזיע עם דפיקות לב כאילו רצתי מרתון. לרגע חשבתי שאולי אני לא בריא ואז חשבתי שהגיע הזמן לרוץ או ללכת. כי בתכלס אני די מרגיש טוב לגילי. נעלי הליכה יש לי, מכנסיים קצרים לא חסר וקדימה יצאתי לדרך.
ללכת בטיילת של אשדוד זו חוויה בפני עצמה. ראשית, השעה שבחרתי היא מאוחר בלילה כי אם אצא מוקדם אז בטח אצטרך לנשק את כל מי שאני פוגש, כי באשדוד אין כזה דבר לראות מישהו שאתה מכיר בלי נשיקה וחיבוק. הליכה עם אייפון זה משהו שמתבקש אצלי רק בגלל הסיבה כדי לא להדאיג את המשפחה ובכלל ואם זה היה תלוי בי הייתי מניח את האייפון בדירה. אפרופו אייפון, משגע אותי לראות אנשים שהולכים ולא מפסיקים לזפזף באייפון, יותר משגע אותי לראות אנשים שמפצחים גרעינים או דופקים תפוח תוך כדי הליכה, אבל עזבו אני פה לספר לכם על ההרגלים שלי ולא של אחרים. מפה לשם אני הולך לי בסבבה, תופר את אשדוד מצפון לדרום ונותן למחשבות להתרוקן. אחרי מספר ימים של הליכה הגוף משוחרר יותר ואני מרגיש בסדר ובמצב שלי אני מסוגל לבנות בית ולא גינה. מנפלאות ההליכה.
