לכל אחד אני מאמין, היה קטע כזה בילדות לראות חייל על מדים ולהתרגש, תמיד כששאלו אותי מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול? עניתי חייל. אני זוכר שבבית קלטו את ההתלהבות שבי ובפורים חיפשו אותי 5 שנים רצוף לחייל עם שפם עבה ושחור, ואז הגיע הרגע המיוחל ועליתי על מדים. להגיד לכם ת'אמת הפעם הראשונה שפני ראו סכין גילוח היה בגיל 19 ובגלל אותו שפם שתקעו לי בגיל חמש חשבתי שהצבא שלנו מלא בשפמים, התבדיתי. הגעתי לבקו"ם עם רצון עז להיות חייל קרבי, גובה 1.90 ,פרופיל 97, התפללתי שכן ייקחו אותי לחטיבת גולני. בבקו"ם מסתבר רצו אחרת והעלו אותי לאוטובוס של שריונרים, אמרתי שאני על האוטובוס הזה לא עולה ולראשונה בחיי הכרתי מקרוב את המושג סירוב פקודה.
שמו אותי באוהל עם גדר תיל מסביב ואמרו לי לא לזוז אז לא זזתי עד שנכנס רב לבוש מדים ופנה אלי להצטרף לרבנות הצבאית. עניתי אני רוצה גולני, ענה לי אין גולני – או רבנות או שריון. שעה אחרי אני רואה את עצמי ברבנות הראשית ביפו, שמו אותי משגיח כשרות ברמת הגולן, נתנו לי מברשת ושני פחי צבע – אחד כחול ואחד אדום, אמרו לי כחול זה חלבי אדום זה בשרי, תתחיל לצבוע את הכלים. חודש אחרי הרגשתי מיותר בצבא כי לא לתפקיד הזה ייחלתי וברחתי. שאלו אותי מה אני רוצה לעשות, אמרתי רק גולני. שלחו אותי בחזרה לבקו"ם ומשם היישר לטירונות של חטיבת גולני, סיימתי מסלול מלא בגדוד 12, קורס מכים ונשארתי להדריך בבית ספר למכים, הייתי מ"כ, סמל מחלקה, רס"פ וחתמתי שנה אחת קבע כרס"פ… תזכירו לי רגע איך התחלתי את הטור הזה…
תזכו למצוות
מאת אורי קריספין
