אין כזה דבר בחיים שאחזור משבת מבית מורי ורבי יעיש ממגדל העמק בלי דברי קדושה ואם יש משהו שאני הכי מחכה לו בביקור זו שעת החכמה מפי אבי. זה קורה בדיוק בשעה 4 אחה"צ בשבת, אבי מתעורר משנתו ומבט אחד קצר ממנו אני מבין שהגיעה גם שעת הקפה שלו. כוס זכוכית קטנה, כפית גדושה של קפה שחור ,בלי סוכר ושני תמרים בצד. הכל מוכן ואני צמוד לגופו של אבי כאילו אני ילד שותק ומקשיב. הוא מתחיל בסיפור. מספרים על זוג חסכן במיוחד שגרו בבניין עם שכנים מקסימים. בוקר אחד פותחת האישה את המקרר ורואה את אחד העופות מקולקלים ומפיץ ריח רע. רצתה האישה לזרוק את העוף לפח ושאלה את בעלה מה לעשות עם העוף .ענה לה הבעל ״חבל לזרוק בואי ניתן אותו לשכן הערירי שגר ממול, בטח אין לו מה לאכול והוא מאוד ישמח״.
דפקו הזוג בבית השכן ונתנו לו את העוף. שמח השכן חימם ואכל. כמה שעות אחרי קיבל השכן הרעלת קיבה ופונה לבית החולים. שמע הזוג על המקרה ומיד נסע לבקר את השכן בבית החולים, למחרת נפטר השכן המסכן מאותו עוף מקולקל. הלך הזוג גם להלוויה, למחרת קפץ הזוג לבית השכן לנחם אבלים, בדרך פנתה האישה לבעל ואמרה מסכן השכן הוא בטח מת מהעוף שנתנו לו. ענה לה הבעל במקום לחשוב כך אולי תשימי לב כמה מצוות עשינו מהעוף הזה. ראשית קיימנו את מצוות נתינה בסתר, שנית עשינו את מצוות ביקור החולים, בשלישית הלכנו להלוויית המת ובמצווה הרביעית כתוב "טוב ללכת לבית אבל מבית המשתה" וניחמנו אבלים. הסתכלה האישה על בעלה חייכה במקצת וענתה פיך מפיק מרגליות בעלי היקר. אתה רואה יאבני? פונה אלי אבי, קודם כל תמיד תהיה נדיב ואל תחסוך במצוות. שנית, תיזהר מעופות מקולקלים.?
