לאט ובסבבה אתם מתחילים להכיר את הסלנג ואת סגנון הכתיבה שלי. עדיין לא השתמשתי בכל ארסנל המילים שלי, מילים שאיתם התחלתי את מסע הכתיבה הפשוט שלי. עם הזמן ,למדתי לכתוב לעצמי ואחר כך לקוראים. אני מודה שהיה לי מאוד קשה בהתחלה כי תמיד לכותב מתחיל יש את הפחדים הראשונים של מה יגידו ובכלל. הטורים הראשונים שלי לפני עשור וחצי היו בוטים יותר, לרגע חשבתי שהעיתון של אבא שלי ופתחתי על כל מי שצריך ואם היו רמקולים למדורים שלי הייתם שומעים בכל מילה טו טו טו. היה בי חשש שמא קוראי הנאמנים ינטשו אותי בגלל אותם מילים וחשבתי לשנות סגנון. אומרים שכתיבה זהירה היא כתיבה מתה ואז באותו יום שהתחלתי לשנות ולהשתנות משהו בתוכי מת.
לפני כל טור אני חושב הרבה, אני כותב וחופר לעצמי אללה יסטור ואז מגיע הרגע שהכי מבאס אותי והוא לחתוך לעצמי את מה שכתבתי שעות. בחיים לא למדתי לכתוב ולא אהבתי. להגיד לכם את האמת, אני גרוע בפסיקים ובנקודות אין לי מושג איפה שמים אותם. הניקוד אצלי הוא לפי ניחושים. פעם לימדו אותי שיטה כזו איפה לשים את הנקודה ואת הפסיק – ברגע שאתה כותב משפט, תקריא את כל מה שאתה כותב בקול רם ומתי שהנשימה שלך מפסיקה ומגיע הרגע שצריך לקחת אוויר למשפט הבא תשים את הפסיק. כמעט שמתתי ונחנקתי ומאז את המלאכה אני משאיר להוגי הלשון לתקן לי. אם יש משהו שאני די מאושר בטור שלי שהוא מוגבל ל-250 מילה אולי 252 אבל אל תתפסו אותי במילה. מטורים של 1000 מילה ירדתי ל250 וזה אומר שאם מציבים לי גבולות אז אני חותך…
מאת אורי קריספין
צילום תמונה ראשית: קובי בן אלי
