את בר המצווה שלי חגגתי לפני המון זמן. פעם היה נהוג להביא מתנות במקום צ'קים ובין כל המתנות שקיבלתי זכורה לי מתנה אחת שבאמת אהבתי והיא טייפ דאבל קסטות (לימים קלטות). כל כך אהבתי את הטייפ שלי ושמרתי עליו מכל משמר. לא היה לי תקציב כילד לרכוש קלטות ויצא שרק רדיו יצא לי לשמוע. חדר,כפי שכבר קראתם באחד הטורים לא היה לי ורק אחרי הצבא עברנו לבית גדול והיה לי חדר משלי. מה שכן, הייתה לי פינה מקסימה במרפסת שעם כל הבלגן ואוסף השמיכות והכריות, הכנתי לי פינת רדיו, רק אני והרדיו שלי. מאז פיתחתי חוש למוסיקה ואהבתי כל מה ששמעתי, מלד זפלין עד אומכולתום. עם הרדיו שלי והמוסיקה שיצאה ממנו ברחתי לעולמות שונים ומגוונים בעולם. תמיד חלמתי על תכנית רדיו משלי ותמיד שאפתי להיות מאחורי מיקרופון ולשדר מוסיקה שאני הכי אוהב. עם הזמן התחלתי לעבוד ובכסף שהרווחתי העדפתי לקנות קלטות וסוללות בניגוד לילדי השכונה שאהבו רק בגדים.
התחלתי להקליט שירים מהרדיו היישר לקלטות, היה לי אוסף מכובד של קלטות ושירים ואין לי מושג לאיפה זה נעלם. דבר אחד לא נעלם ממני והוא האהבה למוסיקה, אני פריק של מוסיקה ואוהב לשמוע הכל, תוסיפו את זה שאני מנגן על כלי הקשה אז התענוג הוא כפול ומכופל. כבר 7 שנים שאני מגיש תכנית רדיו שבועית ״ קריספינייט״ בימי חמישי שעה 23:00 ,ברדיו 101.5 (פעם רדיו דרום) ואני בעננים. ההגעה לרדיו, המיקרופון והאוזניות אלה דברים שרק דמיינתי כילד קטן והנה פתאום הכל כזה מולי בשידור חי. בתכנית הראשונה הזעתי והתרגשתי ברמות מטורפות, נכון להיום הכל כזה זורם ואני מרגיש בטוח. כל הזמן אני מקבל תגובות שאני מזכיר את דידי הררי. ואני, עם כל הכבוד שלי לדידי הררי ויש כבוד אני מבקש שלא להשוות אותי לאפחד, כל שדרן וצורת ההגשה שלו וכל שדרן והשריטה שלו. תודה על ההאזנה
תזכו למצוות
