אני פוחד למות נקודה. וזה הזמן אולי לענות לשאלה שהכי נשאלת אצלי בשנים האחרונות למה אני לא משתמש באותיות סופיות בהודעות הטקסט שלי באייפון. אני טיפוס שאוהב לחיות נקודה ואין לכם מושג כמה אני אוהב את החיים. הדרך שלי להתמודד עם המוות הוא פשוט לכתוב עליו כמה שיותר ואם אפשר גם לצחוק עליו, זה הפורקן שלי, אני מרגיש טוב עם זה. פעם כתבתי איך אני רוצה את ההלוויה וירדתי לפרטי פרטים וכל המשפחה שלי נכנסה ללחץ היסטרי. אז הייתי צריך להרגיע אותם וכתבתי טור במקביל על החיים וכמה שאני אוהב את החיים והחיים אוהבים אותי.
לפני עשור וחצי לערך איבדתי את ההכרה בדירתי החביבה, קיבלתי בלק אאוט רציני ואין לי מושג מה קרה שם, אני זוכר רעש של סירנות, אמבולנס, חדר מיון, זריקות, בדיקות ויום למחרת שוחררתי לביתי. להגיד שראיתי את המוות בעיניים? אין לי מושג איך הוא נראה אבל כן הרגשתי שברגע זה הוא קורץ לי. ניסיון החיים שלי לימד אותי שהחיים נעימים וכיפים וכך הם אמורים להיראות, למדתי גם שהמוות אמור להיות שליו ועוד למדתי שמה שכן גורם לבעיות הוא המעבר בין החיים לבין המוות. ודווקא בדרך הביתה מבית החולים קיבלתי את הפרספקטיבה לחיים שבחיים לא אצא מהם בחיים, אבל לפחות אהנה מכל רגע עד ש… ואז, שלחתי הודעה למי שצריך ש״אני בריא ושלמ ואינ צורכ לדאוג". שאלו אותי תגיד, מה קרה לאותיות הסופיות שלך הם נעלמו מהמקלדת? עניתי שאני באותיות סופיות לא משתמש יותר, הן מזכירות לי את הסוף ואני עוד מוסיף שאני נולדתי לעשות חיים ואני מתכוון לעשות חיים בכל יום שנותר לי
תזכו למצוות ולחיים ארוכים
מאת אורי קריספין
