תמיד כשאני הולך לאיזו אזכרה, שבעה או שיעור תורה אני יוצא משם עם תובנות, אני מכיר המון שהתקרבו לדת בעקבות סיפור הבזק שמספרים רבנים בשעות אלה, עזבו שיש את אלה שמנסים להכניס בך את הדת בכוח, אני הכי אוהב את הצדיקים האלו שמביאים לך את הדת בדלת אחורית, עם סיפורים מהחיים ושולחים אותך הביתה עם חיוך חכם בל שום יראה ופחד. אם פעם חשבתי שסיפורי נשים הם הסיפורים בעלי הרייטינג הכי גבוה אני מוצא שענייני חברים הוא הנושא שהכי מדובר והכי עמוס במסקנות. בתכלס נגמרו לי ההגדרות לחבר אמת, רוצה לומר שאין דברים כאלה, אולי יש, אל תתפסו אותי במילה. נהייתי סקפטי לקרחת שלי ולכל מי שמגדיר את עצמו חבר, פעם קניתי לביתי היקרה דיסק מאחד הפסטיבלים ובו היה שיר של שרית חדד "יש לי חברים בכל מיני צבעים", בתכלס זה מעולה שיש חברים מכל מיני צבעים, החוכמה הגדולה היא לדעת בדיוק מאיזה צבע כל חבר או במילים פשוטות "בעולם של צבועים תהיה אתה הצייר".
מספרים על בחור שהלך לבדו ולפתע נפל לתוך בור, צעק האדם בכל הכוח לעזרה, לפתע הגיח רב, צעק האדם מתחתית הבור לרב וביקש ממנו לחלץ אותו. הרב הסתכל לעומקו של הבור וזרק לעברו תנ"ך ואמר לו "תתפלל כך שאלוהים יציל אותך" והלך לו לדרכו. המשיך האדם לזעוק לעזרה ולהתפלל, לפתע הגיע רופא, צעק האדם מלמטה לרופא שיעזור לו לצאת מהבור, אך הרופא שנבהל מעומק הבור זרק לאדם תרופות ואמר לו "אם תהיה חולה בבור תיעזר בתרופות" וכך עבר לו גם הסנדלר וזרק לו נעליים חדשות שלא יהיה לו קר ברגליים ואחריו הגיע גם הקצב השכונתי ששמע את צעקותיו וזרק לו כל טוב שלא יגווע ברעב. התייאש האדם בתור הבור, הפסיק את קריאותיו וחשב לשים קץ לחייו, הסתכל פעם אחרונה לשמיים ולפתע ראה את חברו הטוב שהיה חסר השכלה ומקצוע, הסתכל החבר הטוב לעבר תחתית הבור ומבלי לחשוב פעמיים קפץ לתור הבור לעזור לחברו. התחיל האדם לצעוק לחברו "למה קפצת לבור? עכשיו שנינו נמות!" ענה לו "אתה חברי הטוב, נפלת לבור הנורא הזה אבל אני כבר הייתי בבור הזה ואני יודע את הדרך החוצה, בוא אחריי" אחרי מספר דקות יצאו השניים מן הבור, מוסר ההשכל הוא שלא חשוב באיזו צרה אתם לפעמים, שום מומחה לא יעזור לכם ועזרה תגיע בעיקר מחבר טוב אחד קרוב. תזכו למצוות.
