שני אנשים יצאו לדיג, האחד דייג ותיק ומנוסה והשני חדש בתחביב. בכל פעם שהדייג המנוסה תפס דג גדול הוא הכניס אותו לצידנית עם קרח כדי שלא יתקלקל, בכל פעם שטירון תפס דג גדול הוא זרק אותו חזרה למים, הדייג הוותיק הסתכל בסקרנות על האיש שלצדו וראה איך הוא חוזר על המעשה שוב ושוב לאורך כל היום. בסופו של דבר כשכאב לו מאוד בעין לראות את הבזבוז המשווע הזה של דגים גדולים טובים הוא שאל "למה אתה עושה את זה? למה אתה זורק את כל הדגים הגדולים חזרה למים?" ענה לו הדייג החדש "יש לי בבית רק מחבת קטנה". לפעמים גם אנחנו, קוראים יקרים, בדיוק כמו אותו הדייג זורקים מאתנו והלאה הזדמנויות, חלומות, הצעות עבודה, תכניות שנקרות על דרכנו בגלל שאנחנו חושבים שהמחבת שלנו קטנה מידיי עבורנו;. למעשה, זו לא המחבת קטנה כי הרי תמיד אפשר ללכת לשוק ולקנות מחבת יותר גדולה, זו האמונה שלנו בעצמנו. מחבת קטנה, או אם לא קטנה אז לפחות לא מספיק גדולה בכדי להתמודד עם דברים שנראים לנו גדולים.
לא בכדי התחלתי בסיפור הזה כי בתכלס זו התשובה שלי לעצמי, כשאני לוקח כל עבודה ופרויקט שנקרה בדרכי וזה לא משנה אם הוא קטן או גדול. חלומות תמיד היו לי וכתבתי פעם שהפכתי אותם לרצונות, הזדמנויות תמיד היו, שדרגתי אותם לשקלים, הצעות עבודה אני מקבל עד היום, אני נשאר איפה שטוב לי ולאו דווקא בגלל הכסף. אין דקה אצלי שעוברת בלי מחשבה מה לעשות מחר, אמנם יש לי מחבת קטנה בבית אבל כל יום אני ממלא אותה בדברים טובים, תרתי משמע. אני אוהב שינויים, אני אוהב לעשות, אני אוהב לייצר. לסיום, אני לא מתכוון לרגע לשבת ולנוח מהעשייה, כל עוד אני על הרגליים אני אמשיך לייצר, אמשיך למלא מחבתות קטנות וגדולות בתכנים שלי. יש משפט שאומר "תגדל להיות כומר תהיה אפיפיור, תגדל להיות חייל תהיה רמטכ"ל" אני גדלתי להיות מתופף והפכתי לאורי קריספין. תזכו למצוות.
