אחד ההרגלים הקבועים שלי הוא לא לספר לקרובים שלי שאני יוצא לחופשה בגלל כמה סיבות. ראשית, שלא יחרבו לי אותה- המלון ככה והאוכל ככה, שנית הדיסקרטיות שאופפת אותי לאחרונה שלא בא לי יותר מדי לשחרר אינפורמציה מה אני עובר בחיי. אפילו מעצמי לפעמים אני מסתיר סודות, תלמדו ממני זה בריא. המקום היחיד שאני משחרר קצת אינפורמציה מה קורה איתי ובכלל זה הטור שלי כאן. בכל אופן, לפני שבועיים הפתיעו אותי בחופשה וזה לא הזמן והמקום לספר מי ומה, שלושה ימים של צימר אי שם בהרי ירושלים. התנתקות טוטלית מכל מה שקורה בעיר שלי, רק אני והעצים שמסביב. בעידן האייפונים יש כאלה בימים של חופשה לא מפספסים שום צעד ומהלך בצימר ובכלל. מצלמים את הבריכה, ג'קוזי, ערסל את הפינוקים ואפילו את ארוחת הבוקר ופחות נהנים מהמקום.
הבטחתי לעצמי שאני לא נוגע באייפון שלי חוץ משיחות דחופות מהבת שלי כמובן. לפי דעתי כל ארוחות הבוקר אותו הדבר, להוציא כמובן את הכלים וצורת ההגשה, החביתה אותה חביתה והירקות אותו כנ"ל. הקטע שתמיד בזמן ארוחת הבוקר במלון או בצימר יוצאת לי תמיד הצהרה כזו שזהו מהיום אני מכין לעצמי מדי בוקר ארוחה שכזו, אז זהו שלא. בתכלס למי יש זמן לסדר את הגבינות בכל מיני צלחות קטנות ומהודרות ושלא נדבר על הזמן להתעורר שעה לפני ולסדר, נו באמת. החיים בחופשה והחיים לא בחופשה קצת שונים אצלי. מקטנות למדתי שלא משנה לאיפה תלך תמיד תשאיר רושם טוב ויוצא שבכל בוקר שהתעוררתי סידרתי את החדר בצימר, שטפתי את הכלים, של ארוחת הבוקר ניקיתי את הבריכה ואם צריך גם לקחתי מטאטא והורדתי קצת כורי עכביש מהתקרה. יש כאלה שלוקחים מגבות וברזים בלי רשות מהמלון, אני למשל לוקח את השקט ואת החלטות שבאות עם השקט. אז מה החלטתי? דברו עם התאום השני שבי אולי הוא יגלה לכם.
