להקות הרוק שהשפיעו עליי בילדות ובזכותם אני מתופף על כל מה שזז?

 

 

מזמן כבר הפסקתי לספור את גיבורי הילדות שלי, אם זה במוזיקה וגם במשחק שהלכו לאחרונה לעולמם, אני לא עומד בקצב הזה. זה כואב מבאס ועצוב. הם הולכים ונעלמים ומשאירים לי כל מיני אמני אינסטנט למיניהם, אני ידוע כפריק של מוסיקה וכל מה שרק מוציא תו או צליל כל שהוא אני נמס, אממה יש לי גבולות, ג'סטין ביבר בחיים למשל לא יתנגן ברמקולי הסטריאו שלי ברכב וקצרה היריעה מלהכיל. מוסיקת רוק הייתה המוסיקה שהכירה לי מקרוב את עולם המוסיקה, פופ בחיים לא דיבר אלי נקודה. אהבתי לראות מערכות תופים נשברים ואת הגיטרות של רוג'ר דלטרי סולן להקת הwho מתנפצות לכל עבר, בתכלס תמיד היה לי חלום לנפץ מערכת תופים בהופעה אבל איפה הם ואיפה התקציב שלי? ומכאן בא הרצון להיות מתופף.

 

 

6ED997CA-3C2E-4DDC-B2DD-97930BCD794B
צילום: אורי קריספין

 

 

התקליט הראשון שנפל לי ביד היה של deep purple קראו לו machine head ומתוכו התוודעתי לשיר הכי פופולרי שלהם, smoke on the water. הקטע ההתחלתי של השיר שכולם יודעים לנגן בפה גרם לי לרצות עוד יותר אלבומים של הלהקה הנצחית. התחברתי לז'אנר וזה מה שאהבתי וכך למעשה הכרתי את הפינק פלויד, לד זפלין ראש, בלאק סבאת, וויט סנייק ועוד. את הביטלס הכרתי קצת אחרי, ידעתי שיש להקה כזו שקיימת אבל לא חיברתי את השירים ללהקה ומאז ועד היום זה מה שאני שומע ואני אפילו לא בקטע של לשנות ובכלל. לא מזמן הלך לעולמו דיויד בואי וגלן פריי ממייסדי להקת האיגלס, כן אותה להקה שהביאה לעולם את הוטל קליפורניה, אותו שיר שעד היום כמעט כמו כולם מתחילים את השיר ב׳וולקם טו דה הוטל קליפורניה׳ ואחר כך מחרבשים. עם הלהיטים של פעם אני יכול לבכות מרגש, לשמוח ולפעמים להיות גם עצוב. לסיום מילה אחת יש לי לומר לכל אותם גיבורי ילדות כולם באשר הם: פשוט תודה.

 

 

 

רוצים לשתף את הכתבה?

Share on facebook
Facebook
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
Share on whatsapp
WhatsApp

כתוב/כתבי תגובה